החלטה בתיק ע"פ 14942-03-13

השופטת יעל אנגלברג שהם

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין; ת"פ 81/10; גזר דין מיום 24.12.12). במסגרת גזר הדין הוטל על המבקש 1 קנס כספי בסך כולל של 20,000 ש"ח לתשלום ב-20 תשלומים שווים בסך של 1,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 1.2.13, ועל המבקשת 2 הוטל קנס בסך של 30,000 ש"ח לתשלום ב-30 תשלומים שווים בסך של 1,000 ש"ח כל אחד, החל מיום 1.2.13 (להלן יחד - " הקנסות").

2.         הקנסות הושתו על המבקשים בהמשך להרשעתם (הכרעת דין מיום 25.4.12) בעבירה של פיטורי עובדת בהריון (להלן - " העובדת") ללא קבלת היתר, בניגוד לסעיפים 9, 14 ו-15 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן - " החוק"). על פי הכרעת הדין, העובדת הועסקה בחנות-קונדיטוריה בירושלים (להלן - " החנות"), המופעלת על ידי המבקשת 2 ומנוהלת על ידי המבקש 1.

3.         על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית דין זה, ובמקביל הגישו את הבקשה דנן לעיכוב ביצוע תשלום הקנסות. המבקשים טוענים כי המבקש 1 הוא גרוש הנדרש לשלם לילדיו דמי מזונות חודשיים ועל כן אינו מסוגל לעמוד בתשלום הקנסות, ששיעורם גבוה. עוד טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור טובים. בהודעת הערעור נטען בקשר לכך, בין היתר, כי סיום העסקתה של העובדת בא על רקע קשיים כלכליים שאליהם נקלעה החנות וירידה חדה בהיקף העבודה בה וכי לפיכך לא היה קשר סיבתי בין הריונה של העובדת לבין סיום העסקתה בחנות. עוד נטען בהודעת הערעור, כי שגה בית הדין האזורי בכך שהטיל על המבקשים עונש חמור מהמקובל במקרים דומים, וכי יש בכך כדי לפגוע קשות בהם ובעסקיהם; וכי שגה בית הדין אף בכך שלא התחשב בצורה מספקת בהיות המבקשים אנשים נורמטיביים, ללא עבר פלילי, שהביעו בבית הדין חרטה מלאה על מעשיהם, ובכך שפיטורי העובדת נבעו מטעות בתום לב.

4.         המדינה הודיעה על התנגדותה לבקשה. לדבריה, הכלל הוא כי אין לעכב תשלום קנס שהוטל על נאשם, שכן אין בכך כדי לגרום לו נזק בלתי הפיך, ובמקרה זה אין מקום לחרוג מכלל זה. מוסיפה המדינה וטוענת כי הסיכויים לקבלת הערעור נמוכים, שכן פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב הן עובדתית, הן משפטית וכי גם העונש שהוטל על המבקשים אינו מצדיק על פניו התערבות של ערכאת הערעור. המדינה מדגישה כי העבירה שבה הורשעו המבקשים היא עבירה חמורה המצדיקה הטלת קנסות משמעותיים, וכי יחד עם זאת גזר בית הדין האזורי על המבקשים עונש קל יחסית, וזאת לאחר שלקח בחשבון את הנסיבות המקלות שטענו לקיומן - אופיים, העדר עבר פלילי, הבעת חרטה מלאה ונסיבות כלכליות מקלות. לטענת המדינה, לאור שיעור הקנס ופריסתו לתשלומים רבים, אין הצדקה להיענות לבקשה דנן.

5.         הצדדים נדרשו למסור עמדתם בשאלת קיומו של דיון בבקשה במעמד הצדדים, וזאת על רקע הלכת אלטורי (ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 31.12.07)). המבקשים לא מסרו עמדתם, ואילו המדינה ציינה כי בנסיבות המקרה ולאור ההלכות הפסוקות הברורות בנושא, כמו גם הצורך ביעילות הדיון ובחסכון בזמן שיפוטי יקר, היא סבורה כי אפשר ליתן החלטה בבקשה ללא קיום דיון במעמד הצדדים. משלא מסרו המבקשים עמדתם, יש לראותם כמי שוויתרו על האפשרות לקיים דיון במעמד הצדדים, ולאור עמדת המדינה ומשלא מצאתי כי יש בהעדר קיומו של דיון כדי לפגוע בזכויות המבקשים, ניתנת החלטתי להלן.

6.         השיקולים לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע תשלום קנס שהוטל בהליך פלילי, דומים במקצת לשיקולים שעל יסודם נבחנת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אזרחי, היינו, מאזן הנוחות וסיכויי הערעור (ע"פ 9043/12 רחמים דהן נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 1.1.13). לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בפניי, לא מצאתי כל טעם המצדיק את עיכוב תשלום הקנסות ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

באשר ל סיכויי הערעור - בית הדין האזורי קבע כי יש להרשיע את המבקשים על יסוד מכלול העדויות והראיות שהובאו בפניו. מדובר בקביעות עובדתיות, אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן. באשר לגזר הדין - על פניו, בית הדין הביא בחשבון את מכלול השיקולים, לרבות, מדיניות הענישה הראויה, חומרת העבירה, היעדר הרשעות קודמות, וכן את הנסיבות כלכליות של הנאשמים, וקבע כי יש להטיל על כל אחד מהמבקשים קנס כספי כאמור לעיל אשר נפרש על פני תקופה ממושכת (20 ו- 30 תשלומים).

באשר ל מאזן הנוחות - כידוע, ככלל, אין לעכב ביצועו של תשלום קנס שהוטל כעונש על נאשם מקום שבו לא עלול להיגרם לנאשם נזק בלתי הפיך, אם בסופו של דבר יזוכה, וזאת להבדיל מעונש מאסר שאם יבוצע, אין הדבר ניתן לתיקון (ע"פ 10209/03 שפיר נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 26.11.2003). כאשר מדובר בחיוב כספי לטובת המדינה, חזקה עליה כי תשיב למבקש את כספו אם יזכה בערעורו, ותשלום הקנס יעוכב רק אם ישתכנע בית הדין כי אין ביכולתו של המבקש לעמוד בתשלום ושאי ביצוע התשלום יוביל בהכרח להפעלת סנקציית המאסר תמורתו (ע"פ 29/13 בירנבוים נ' מדינת ישראל (13.1.2013)). חשש זה אינו מתקיים בענייננו, היות שלא הוטלה סנקציה מעין זו. אמנם, ממסמכים שהציגו המבקשים עולה לכאורה כי מצבם הכלכלי אינו איתן, ואולם אין די בכך כדי להביא לעיכוב ביצוע גזר הדין, אלא לכל היותר לבחינת אפשרות לפריסת הקנס. משבית הדין קמא לקח בחשבון את מצבם הכלכלי של המבקשים והורה על פריסת הקנס ל-20 ול-30 תשלומים, ומשלא ביקשו המבקשים פריסה אחרת, יש לראות את החלטת בית הדין קמא כמאזנת נכונה את אינטרס המדינה בגביית הקנסות ואת אינטרס המבקשים לשלם את חיובם באופן שלא יגרום לקריסתם הכלכלית.

אין באמור לעיל כדי למנוע מהמבקשים להגיש בקשה לפריסה נוספת של תשלום הקנס למרכז הארצי לגביית קנסות לפי סעיף 5ב(א) לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995.

7.         סוף דבר - הבקשה נדחית.

ניתנה היום,  י"ז תמוז תשע"ג (25 יוני 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: